כמה שאנחנו חוקרים יותר ומתעמקים יותר במצבי כאב כרוני, כך אנחנו מגלים יותר מידע על מצבים מעוררים כאב. לצערנו הרב, במדינת ישראל הרבה מהתסמונות כאב נשארות בגדר של תת אבחון או אבחון לאחר זמן רב מאוד. אנו רואים בספרות המקצועית שיש הרבה בלבול בין תסמונות רבות ומחלות כאב וזה הגיוני, כי מערכת הכאב היא עניין סבוך מאוד.
כאן אנחנו מביאים לכם מידע על רכיב נוסף של כאב נוירופתי. והרבה פעמים יכול להופיע אצל מטופלים עם פיברומיאלגיה (אך לא רק).
כאב כרוני שלא שומעים עליו מספיק! – המדריך המלא
לפני שנצלול לנושא, אנחנו רוצים להזמין אתכם ואתכן לקהילת מתמודדי הכאב שלנו שהוקמה כמרחב מכיל ותומך לטובת כל מתמודדי הכאב הכרוני. כניסה לקהילה
הסבר על אלודיניה:
אלודיניה היא מצב שבו אדם חווה כאב מגירויים שאינם כואבים בדרך כלל. לדוגמא: מגע קל, שינויי טמפרטורה קלים, או אפילו מגע של בגדים על העור.
אלודיניה מסווגת כצורה של כאב נוירופתי, המעיד על כך שהכאב נובע מנזק או תפקוד לקוי של מערכת העצבים, ולא מפציעה ישירה או דלקת של הרקמות. המצב יכול להיות מטריד במיוחד מכיוון שהוא הופך תחושות יומיומיות רגילות למקורות של אי נוחות או אפילו כאב חמור.
שכיחות אלודיניה:
אלודיניה אינה מצב בודד, אלא היא בדרך כלל תסמין הקשור למצבים רפואיים שונים.
השכיחות שלו יכולה להשתנות במידה רבה בהתאם לגורם הבסיסי.
לדוגמה: אלודיניה יכולה להתבטא בדרך כלל אצל אנשים עם מצבים כמו פיברומיאלגיה, מיגרנות, נוירלגיה פוסט-הרפטית (כאב בעקבות שלבקת חוגרת) ונוירופתיה סוכרתית.
השכיחות של אלודיניה באוכלוסייה הכללית אינה מתועדת היטב, אך מחקרים מצביעים על כך שהיא עשויה להשפיע על חלק ניכר מהחולים עם מצבי כאב כרוני אלו. לדוגמה, כ-70% מהאנשים עם מיגרנות חווים אלודיניה במהלך התקפי מיגרנה או מחוצה להם.
סוגי אלודיניה:
ניתן לסווג את האלודיניה לשלושה סוגים עיקריים בהתבסס על סוג הגירוי המעורר את הכאב:
אלודיניה מגע: כאב הנגרם ממגע או לחץ פיזי. זה יכול לכלול מגע עדין, כגון ליטוף או הברשה על העור.
אלודיניה מכנית: כאב הנובע מתנועה על פני העור, אשר עשוי לכלול שפשוף או מתיחה.
אלודיניה תרמית: כאב המופעל על ידי שינויי טמפרטורה קלים, בין אם קור או חום. זה יכול להתרחש עם טמפרטורות שבדרך כלל לא ייתפסו ככאובות.
גורמים לאלודיניה:
המנגנון המדויק מאחורי אלודיניה מורכב ולא מובן במלואו. עם זאת, זה קשור בדרך כלל לבעיות בתפקוד במערכת העצבים, במיוחד במערכת העצבים ההיקפית או המרכזית. סיבות אפשריות כוללות:
נזק עצבי: מצבים כמו נוירופתיה סוכרתית, שלבקת חוגרת או פציעות עצביות עלולים לגרום לסיבי עצב להפוך לרגישות ולהגיב יתר על המידה לגירויים שאינם כואבים.
רגישות מרכזית: במצבי כאב כרוני מסוימים כמו פיברומיאלגיה, מערכת העצבים המרכזית הופכת להיות רגישה יתרה, ומגבירה אותות כאב אפילו מגירויים קלים.
מיגרנות: שינויים בתפקוד המוח במהלך מיגרנות עלולים להוביל לאלודיניה, מה שהופך את הקרקפת או הפנים לרגישים במיוחד למגע.
מצבי כאב כרוני אחרים: מצבים כמו תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS) או טרשת נפוצה יכולים גם לגרום לאלודיניה.
אבחון של אלודיניה (הנהוג לרוב בארצות הברית):
אבחון אלודיניה כרוך בהערכה מקיפה על ידי ספק שירותי בריאות, לרוב נוירולוג או מומחה לכאב. התהליך כולל היסטוריה רפואית מפורטת, בדיקה גופנית, ואולי בדיקות מיוחדות לקביעת נוכחות והיקף אלודיניה, כמו גם לזהות את הגורמים הבסיסיים. להלן מבט מפורט על השלבים הכרוכים באבחון אלודיניה:
1. היסטוריה רפואית – האבחון מתחיל בנטילת היסטוריה רפואית יסודית, הכוללת:
תיאור סימפטום: המטופלים מתבקשים לתאר את הכאב שלהם, לרבות אופיו (חד, שורף, כואב וכו'), עוצמתו, משך הזמן והגירויים הספציפיים המעוררים אותו (מגע, טמפרטורה, תנועה וכו'). הם גם נשאלים מתי התחיל הכאב ואם יש גורמים שמקלים או מחמירים אותו.
תסמינים נלווים: נוכחותם של תסמינים אחרים, כגון חוסר תחושה, עקצוץ או חולשה, יכולה לספק רמזים לגבי אופי המצב הבסיסי.
מצבים רפואיים: מידע על כל מצב רפואי קיים מראש, כגון סוכרת, מיגרנות, פיברומיאלגיה או זיהומים בעבר כמו שלבקת חוגרת, הוא חיוני שכן אלה יכולים להיות קשורים לאלודיניה.
היסטוריית תרופות וטיפולים: סקירה של תרופות נוכחיות וקודמות, כמו גם כל טיפול שנוסה לשיכוך כאבים, יכולה לסייע בהבנת המצב ובתכנון המשך טיפול.
היסטוריה משפחתית: לחלק מהמצבים הנוירופתיים יש מרכיב גנטי, כך שהיסטוריה משפחתית של תסמינים דומים יכולה להיות רלוונטית.
2. בדיקה גופנית – הבדיקה הגופנית מתמקדת בזיהוי אזורים בגוף המושפעים מאלודיניה והערכת מידת רגישות היתר. ספק שירותי הבריאות עשוי לערוך מספר בדיקות, כולל:
בדיקה חושית: זה כולל מגע קל באזורים שונים של העור עם גירויים שונים כדי לזהות אזורים של רגישות או כאב. טכניקות נפוצות כוללות:
בדיקת Q-tip או צמר גפן: העור מוברש בעדינות עם מקלון צמר גפן כדי לבדוק אם יש תגובות כאב חריגות.
בדיקת דקירת סיכה: סיכה קטנה וקהה משמשת כדי לתקוע בעדינות את העור, להעריך את תגובת הכאב של המטופל.
בדיקת רגישות לטמפרטורה: חפצים בטמפרטורות שונות (חמות וקרה) מורחים על העור כדי לזהות כל רגישות חריגה לשינויי טמפרטורה.
בדיקת רטט: ניתן להשתמש במזלג כוונון או במכשיר דומה להחלת רעידות על העור, המסייעות בזיהוי חריגות בתחושה.
בדיקה נוירולוגית: הרופא עשוי להעריך רפלקסים, כוח שרירים וקואורדינציה כדי לבדוק אם יש סימנים של נזק עצבי או מצבים נוירולוגיים אחרים.
מיפוי כאב: זה כולל מיפוי של האזורים שבהם המטופל חש כאב בתגובה לגירויים שונים, ועוזר להגדיר את היקף האזור הפגוע.
3. בדיקות אבחון והדמיה – במקרים מסוימים, ייתכן שיידרשו בדיקות נוספות כדי לזהות את הגורם הבסיסי לאלודיניה. אלה יכולים לכלול:
מחקרים על הולכה עצבית ואלקטרומיוגרפיה (EMG): בדיקות אלה מודדות את הפעילות החשמלית של עצבים ושרירים, ועוזרות לזהות נזק עצבי או תפקוד לקוי.
בדיקה חושית כמותית (QST): זהו מבחן מיוחד המודד את התגובה החושית לגירויים מבוקרים, כגון לחץ, טמפרטורה ורטט. הוא מספק מידע מפורט על הספים התחושתיים של המטופל ותפיסת הכאב.
בדיקות דם: בדיקות דם יכולות לסייע בזיהוי מצבים בסיסיים כמו סוכרת, זיהומים או הפרעות אוטואימוניות שעלולות לתרום לכאב נוירופתי.
מחקרי הדמיה: הדמיית תהודה מגנטית (MRI) או טומוגרפיה ממוחשבת (CT) עשויות לשמש כדי להמחיש את עמוד השדרה והמוח, במיוחד אם יש חשד לגורם מבני כמו גידול, פריצת דיסק או טרשת נפוצה.
4. אבחון דיפרנציאלי – הסימפטומים של אלודיניה יכולים לחפוף עם מצבים אחרים, מה שהופך את זה חיוני לשלול גורמים פוטנציאליים אחרים לכאב. אבחנה מבדלת עשויה לכלול:
תסמונות כאב נוירופתי: מצבים כמו נוירלגיה פוסט-הרפטית, נוירופתיה סוכרתית או נוירופתיה של סיבים קטנים.
תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS): מצב כאב כרוני המשפיע על איבר, לעתים קרובות לאחר פציעה או ניתוח.
פיברומיאלגיה: מצב המאופיין בכאבי שרירים ושלד נרחבים, עייפות ורגישות באזורים מקומיים.
מיגרנה: במיוחד כאשר היא קשורה לרגישות בקרקפת או לכאב כתוצאה מגירויים לא כואבים במהלך התקף.
טרשת נפוצה (MS): הפרעה אוטואימונית המשפיעה על מערכת העצבים המרכזית, שעלולה לגרום לתסמינים נוירולוגיים מגוונים, כולל כאב.
5. הערכה תפקודית ושאלוני כאב – כדי להבין טוב יותר את ההשפעה של אלודיניה על חיי המטופל, ספקי שירותי בריאות עשויים להשתמש בשאלונים ובסולמות סטנדרטיים, כגון:
סולם אנלוגי חזותי (VAS) או סולם דירוג מספרי (NRS): להערכת עוצמת הכאב.
McGill Pain Questionnaire (MPQ): להערכת איכות ועוצמת הכאב.
Inventory Brief Pain Inventory (BPI): להבנת השפעת הכאב על הפעילויות היומיומיות ועל מצב הרוח.
האבחנה של אלודיניה היא תהליך רב-גוני הדורש הערכה קפדנית של אנשי מקצוע בתחום הבריאות. אבחון מדויק לא רק מזהה נוכחות של אלודיניה אלא גם חושף את כל התנאים הבסיסיים התורמים לכאב. אבחון מוקדם ומדויק חיוני לפיתוח תכנית טיפול יעילה, ניהול התסמינים ושיפור איכות החיים של המטופל.
טיפול רפואי קונבנציונלי – הטיפול באלודיניה תלוי בגורם הבסיסי שלה ובחומרת התסמינים. טיפולים קונבנציונליים נפוצים כוללים:
תרופות: אלה עשויות לכלול תרופות נוגדות פרכוסים (כמו גבפנטין או פרגבלין), תרופות נוגדות דיכאון (כגון אמיטריפטילין או דולוקסטין), ותרופות מקומיות (כמו מדבקות לידוקאין).
חסימות עצבים: זריקות החוסמות אותות עצבים יכולות לספק הקלה זמנית.
פיזיותרפיה: תרגילים וטכניקות לחוסר רגישות באזורים הפגועים.
גירוי עצבי טרנס-עורי (TENS): מכשיר המשתמש בזרמים חשמליים במתח נמוך כדי להקל על הכאב.
מניעת אלודיניה – מניעת אלודיניה כרוכה בניהול מצבים בסיסיים שעלולים לגרום לה. זה יכול לכלול:
ניהול מצבים כרוניים: ניהול נכון של מצבים כמו סוכרת או מיגרנות יכול להפחית את הסיכון לפתח אלודיניה.
אורח חיים בריא: שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית סדירה והימנעות מטבק ואלכוהול מופרזים יכולים לתמוך בבריאות העצבים.
טיפול מוקדם: טיפול מוקדם בכל נזק עצבי או בעיות כאב יכול להקדים לפרוק את ההתקדמות לאלודיניה.
מתי לפנות לרופא?
חשוב להתייעץ עם ספק שירותי בריאות אם אתה חווה כאב מתמשך או בלתי מוסבר, במיוחד אם הוא מופעל על ידי גירויים שאינם כואבים בדרך כלל. התערבות מוקדמת יכולה לסייע באבחון הגורם ולמנוע החמרה של המצב.
אנחנו מודעים לכך שיש הרבה מטופלים שמשלבים גם רפואה אלטרנטיבית ככלי נוסף לטיפול בכאב הכרוני, לכן הוספנו כמה מילים לגבי האלודיניה בגישה הסינית:
גישה של רפואה סינית לאלודיניה:
ברפואה סינית מסורתית (TCM), אלודיניה נתפסת לעתים קרובות כביטוי של חוסר איזון באנרגיה של הגוף, או "צ'י". לפי TCM, כאב נובע מחסימות או מחסור בצ'י ובזרימת הדם. הטיפול מתמקד בהחזרת האיזון וקידום זרימת אנרגיה חלקה.
אבחון: מתרגלי TCM משתמשים בטכניקות כמו אבחון דופק, תצפית לשון והיסטוריה מפורטת של המטופל כדי לזהות חוסר איזון.
דיקור: זוהי שיטת טיפול ראשונית ב-TCM לאלודיניה, שמטרתה לשחרר את זרימת הצ'י ולהקל על הכאב.
רפואת צמחים: ניתן לרשום פורמולות צמחים ספציפיות להזנת מערכת העצבים ולהקלה על כאב.
המלצות תזונה ואורח חיים: TCM עשוי לכלול גם עצות תזונתיות ושינויים באורח החיים כדי לתמוך בבריאות וברווחה הכללית.
טיפולי רפואה אלטרנטיבית:
טיפולים אלטרנטיביים עשויים לספק הקלה עבור חלק מהמטופלים וכוללים:
דיקור: טכניקת רפואה סינית מסורתית זו כוללת החדרת מחטים דקות לנקודות ספציפיות בגוף כדי לאזן אנרגיה ולהפחית כאב.
תרופות צמחיות: כמה טיפולים צמחיים, כמו קרמי קפסאיצין המופקים מפלפלי צ'ילי, יכולים לעזור לבטל רגישות לקולטנים עצביים.
טכניקות גוף-נפש: שיטות כמו מדיטציה, ביופידבק ויוגה יכולות לסייע בניהול מצבי כאב כרוניים על ידי הפחתת מתח ושיפור מנגנוני התמודדות עם כאב.
לסיכום, אלודיניה היא מצב מורכב המאופיין בכאב מגירויים שאינם כואבים בדרך כלל. הבנת הסוגים, הסיבות והטיפולים של אלודיניה יכולה לסייע בניהול מצב זה ובשיפור איכות החיים. בין אם משתמשים ברפואה קונבנציונלית, טיפולים אלטרנטיביים או שילוב, חשוב לעבוד עם ספקי שירותי בריאות כדי למצוא תוכנית טיפול יעילה.
